כאשר בני זוג מחליטים להתגרש, יש לחלק ביניהם את הרכוש המשותף.
כיצד עושים זאת?
חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 מסדיר את אופן חלוקת הרכוש בין בני הזוג עם פקיעת הנישואין (במקרה של פטירה או גירושין)
וקובע ברירת מחדל של חלוקה שוויונית של הרכוש המשותף שנצבר בחיי הנישואין.
החוק קובע בנוסף איזה רכוש לא יחולק באופן שווה בין בני הזוג: קצבאות זקנה, קצבאות נכות או גמלה אישית כתוצאה מתאונה,
רכוש שהתקבל אצל אחד מבני הזוג לפני הנישואין, ירושה ומתנות. להרבה זוגות ההסדר שקובע החוק מתאים ומספק.
ואולם, במקרים רבים ברירת המחדל שקובע החוק אינה מתאימה.
למשל במקרים של נישואין שניים, נישואין בגיל מאוחר, וכן במקרים נוספים, בהם בני הזוג רוצים להסדיר התנהלות רכושית אחרת,
כגון הפרדה רכושית מלאה או חלקית, או ביחס לנכס מסוים.
במקרים אלה עריכת הסכם ממון היא הדרך הטובה ביותר למנוע מלחמות רכוש עתידיות במקרה של פקיעת הנישואין חס וחלילה.
הסכם ממון נערך לפני הנישואים או במהלכם.
בני זוג החיים יחד ללא נישואין יכולים אף הם לערוך הסכם המסדיר את מערכת היחסים הכלכלית ביניהם, באמצעות הסכם לחיים משותפים.
לאור מורכבות ההליך, מומלץ להסתייע בעו"ד לעריכת הסכמים מסוג זה, ואף רצוי לאשר אותו באופן רשמי בערכאה משפטית (לפני נישואין ניתן לאשרו אצל נוטריון או רשם נישואין).
אשמח לעמוד לרשותכם בעריכת הסכם ממון, ובתהליך הגעה להסכמות בדרך אליו.
